Shqip
Albanian
العربية
Arabic
Հայերեն
Armenian
Беларуская
Belarussian
বাংলা
Bengali
Български
Bulgarian
简体中文
Chinese (simplified)
正體
Chinese Traditional
Hrvatski
Croatian
Čeština
Czech
Nederlands
Dutch
English
English
Eesti
Estonian
Français
French
ქართული
Georgian
Deutsch
German
Ελληνικά
Greek
עברית
Hebrew
हिंदी
Hindi (Indian)
Magyar
Hungarian
Indonesia
Indonesian
Italiano
Italian
日本語
Japanese
Қазақ
Kazakh
Кыргызча
Kyrgyz
Latviešu
Latvian
Lietuviškai
Lithuanian
Монгол
Mongolian
فارسی
Persian
Polski
Polish
Português
Portugal (Português)
Română
Romanian
Русский
Russian
Slovenčina
Slovak
한국어
South Korean
Español
Spanish
Svenska
Swedish
Türkçe
Turkish
Українська
Ukrainian
O‘zbekcha
Uzbek
Tiếng Việt
Vietnamese
בכל בוקר, מעל פני התכלת של המים הצלולים, נפתחים שלל פרחי לוטוס יפהפיים. הם מברכים לשלום את העולם והאחד את השני.
כל אחד מפרחי הלוטוס הוא ייחודי ואצילי בדרכו שלו: לבן, ורוד, צהוב ואפילו אדום וכחול. והאגם הקסום משקף אותם בשמחה במימיו.
יום אחד, משהו מיוחד קרה באגם הזה …
"ילדים יקרים שלי! אתם כבר בשלים, והגיע הזמן לצאת לדרך. מצפה לכם מסע קשה ומסוכן שבסופו – כל אחד מכם יוכל להיות יפהפה כמו כל תושבי העולם שלנו. אך לא כולם יצליחו לסיים את המסע עד הסוף ולחזור הביתה.
אז הקשיבו לי בתשומת לב, כי הידע הקדום הזה הועבר מדור לדור.
זרעי הלוטוס הקטנים עצרו נשימה כדי להקשיב למילים של הלוטוס הלבן הגדול.
אמת
חמלה
סובלנות
לבסוף הוא אמר: "אני מאמין בכל אחד ואחד מכם – ואני אחכה לכם בבית על פני האגם הקסום".
זרע אחד מיהר יותר מהאחרים. הוא כל הזמן תהה:
"למה הלוטוס הלבן הגדול אמר שהמסע יהיה קשה? הרי המים נקיים וצלולים ואפילו אפשר לראות את השמש משתקפת בהם". הזרע הקטן היה חסר ניסיון מכדי לדעת שהרבה יותר קל ליפול כלפי מטה מאשר לעלות למעלה.
ככל שהזרע הזעיר שקע עמוק יותר, כך המים נהיו כהים יותר, עד שהתערבבו יותר ויותר עם הבוץ. "הו - הו - הו!" זעק הזרע הקטן, "כאן כמעט לא רואים כלום!" הוא שקע עמוק יותר ויותר אל תוך הבוץ עד שלבסוף הפסיק לשקוע. מתוך פחד הוא עצם את עיניו.
היכן הבית שלי? איך אני אחזור?" וכאילו בתשובה לשאלותיו, שמע הזרע הקטן קולות לעיסה מוזרים. משהו כהה וארוך התקרב אליו במהירות.
במהרה, הצליח הזרע הקטן להבחין ביצור דמוי תנין ענק שגופו מכוסה בקוצים. על גבו היה רשום שמו, אך בחושך זה היה בלתי אפשרי לקרוא. "זרע קטן" – השמיע היצור קול חריקה. "חיכיתי לך. מחכים לך כאן חיים חדשים – ואני מוכן לתת לך עצה יקרת ערך".
מפוחד כולו חשב הזרע הקטן: "אולי כך באמת צריך לעשות. אחרת איך אפשר לשרוד במקום נורא שכזה?" אך לפתע הוא נזכר בדבריו של הלוטוס הלבן הגדול, וחשב: "אם אקשיב לעצתו של היצור הזה, אני אשאר לנצח במקום המטונף הזה ואראה נורא כמוהו".
אילו הזרע הקטן היה מקבל אפילו אחת מהעצות שלו, אז הייתה לתנין הזכות המלאה לנגוס ממנו חתיכה – הרי בעולם הזה אף אחד לא נותן דבר בחינם, אפילו לא עצה.
ובמקרה כזה לא ניתן יהיה לחזור הביתה ולהפוך לפרח יפה על פני האגם הקסום.
"בכל מצב יש דרך מוצא! בכל מצב יש דרך מוצא!" אמר וחזר הזרע הקטן. ולפתע הוא נזכר בשלושת האוצרות, בסוד של הלוטוס הלבן הגדול.
אמת
חמלה
סובלנות
ואז קרה נס!
ברגע שהזרע הקטן סירב לקבל את העצה המרושעת, זוהר ססגוני של חמלה
עטף אותו, כמו כוכב בוהק שהפיץ אור מסביב.
ועכשיו אפשר היה לקרוא בגב היצור המפלצתי את שמו: "רוע".
כוח רב עוצמה הקפיץ את הזרע הקטן כלפי מעלה כמו בנדנדה ענקית.
כאן היה בהיר יותר וגם קל יותר לנשום.
הזרע הקטן הסתכל סביבו וציין: " צמחו לי שני עלי כותרת! יש! אני הופך לפרח אמיתי!"
אבל זה עדיין היה מוקדם מדי לשמוח...
הזרע הקטן הביט בעיניים פקוחות ביצור הזה שדיבר דברים מוזרים. זה היה שונה לגמרי ממה שלימד אותו הלוטוס הלבן הגדול על פני האגם הקסום!
הפעם מצא את עצמו הזרע הקטן בעולם העכור, ויכול היה להזיז בשמחה את כל ששת עלי הכותרת שלו! כן, כן, עכשיו הם נהיו פי שלוש, הרי בכל ניצחון הזרע הקטן גדל והתחזק. אי שם למעלה, זרחה השמש ואת קרניה כבר יכול היה הזרע לראות.
אך המבחן עדיין לא הסתיים ...
היא זחלה באטיות ובחנה את הזרע הקטן כאילו ניסתה למצוא את חולשותיו.
התולעת לא הייתה חזקה כמו התושבים הרשעים בעולמות האחרים, אך הייתה ערמומית יותר. היא דיברה בקול מרדים וחנפני: "אתה בר מזל, פרח לוטוס קטן – עכשיו יש לך הזכות להיקרא כך. בעולם שלנו שָקֵט אין רוח, והוא לא חשוך מדי. החוקים פשוטים ונעימים:
ראשית, אם אתה לא רוצה לעשות משהו, אז אל תעשה – לא ללמוד ולא להתאמץ – תעקוף מסביב את כל הקשיים.
שנית, אנחנו לא צריכים חברים, כי אם יהיו לך חברים אולי תצטרך לסבול את מצב רוחם הרע, או לעזור להם במצבים קשים.
"אמנם, זה מפתה להתבטל כל הזמן ולא לעשות מאמצים... אבל כך לא אכיר שום דבר מעניין ולא אלמד דבר. וחוץ מזה, להשתעמם לבד זה תמיד תמיד כל כך נורא! לא, לא, לא! יש בי כל מה שדרוש כדי לצאת מהעולם העכור הזה!"
הלוטוס הקטן צדק, האוצר השלישי תמיד היה מוכן לעזור. כוכב הסובלנות גדל במהירות בליבו עד שהזוהר הססגוני עטף את הלוטוס הקטן, והתחיל לאט ובעדינות להרים אותו למעלה.
אור השמש נהיה חזק יותר ויותר, והמים מסביב נהיו צלולים יותר. הזוהר נחלש בהדרגה, אבל עכשיו הלוטוס הצעיר כבר לא היה זקוק לעזרה נוספת. הוא התחזק והגבעול של הפרח גדל מהר ובטוח יותר. והעולם העכור התרחק ממנו יותר ויותר.
היה קל ונעים לעבור את העולם השקוף משום שהשמש חיממה והאירה אותו עם קרני הזהב שלה. והנה הוא חצה את הגבול בין המים לאוויר.
פרח הלוטוס הצעיר, שאתמול עוד היה זרע קטן, הגיח מעל פני האגם הקסום.
"עכשיו אתה חזק ויפה, ואתה יכול לתמוך באחרים בעזרת הכוח שלך ולהנעים את העולם ביופי המושלם שלך".
אז הביט פרח הלוטוס הקטן בהשתקפותו באגם... וראה פרח מדהים ביופיו עם עלי כותרת נוצצים ושקופים.
ומסביב צמחו עוד ועוד פרחי לוטוס. כל אחד מהם הלך בדרך שלו, והביא את היופי הייחודי שלו.
ואם תתבונן היטב, תוכל לראות שכולם מביטים בך בתקווה, כאילו רוצים לאמר לך:
"גם אתה לך היטב בדרך שלך!"